שלום אנשים.....1

בדף זה תמצאו הכול אודות הראפרים הטובים בעולם.!

DMX

אחד מהכוכבים הבולטים של סוף שנות ה-90, DMX ( שנולד בשם ארל סימונס) זוכה להצלחה עצומה במצעדי המכירות, ובמקביל זוכה להערכה מקצועית כאחד הראפרים המוכשרים ביותר בחוף המזרחי. בנוסף לאיכויות הכתיבה שלו ידוע  DMX בזיקתו לכלבים, והוא אף נוהג לשלב נביחות ברקע של שיריו.

DMX החל בנסיונותיו להשתלב בזירת הראפ בניו יורק עוד בתחילת שנות ה-90. הראפר הצעיר החל את הקריירה שלו כדי ג'יי בניו יורק, שם גדל אצל דודתו. ב-1991, לאחר שצבר נסיון בפרוייקטים מקומיים, זכה סימונס בפרס מיוחד מטעם המגזין “Source”, אולם לא השכיל לנצל את החשיפה בכדי לפרוץ קדימה. חוזה ההקלטות שלו עם "קולומביה" איפשר לו להוציא שנה מאוחר יותר את הסינגל"Born Loser". הסינגל לא זכה להצלחה גדולה, וב- 1994 נכשל מסחרית הסינגל "Make A Move", שהוציא הראפר. נדמה היה כי DMX לא יזכה לזנק מעבר לזירת הראפ המקומית. את תשומת הלב המקצועית, זכה DMX לקבל לקראת סוף שנות ה-90, דווקא כאמן אורח. סימונס השתלב כראפר בסינגלים שונים, ביניהם "4,3,2,1", של LL Cool J, ו-"24 Hours To Live", של מייס. הופעות האורח של  DMX  הבטיחו לו חוזה הקלטות בחברת "Def Jam".ב – 1998 יצא אלבום הבכורה של  DMX, It’s Dark and Hell Is Hot, נכנס הישר למקום הראשון במצעד הבילבורד האמריקני, ולבסוף הגיע למעמד של פלטינה מרובעת. באלבום הציג הראפר המוכשר גישה אגרסיבית, במיטב המסורת של החוף המזרחי.תוך שנה הוציא הראפר את אלבומו השני, Blood of My Blood , בו התארחו, בין היתר, מארי ג'יי בלייג', ג'יי זי ומרילין מנסון. במהלך ינואר 1999, שהה האלבום כשלושה שבועות במקום הראשון במצעדי המכירות בארה"ב, ועיגן את מעמדו של הראפר כאחד מכוכבי הראפ הגדולים של החוף המזרחי.כעבור מספר חודשים, תוך שהוא מנצל את הצלחת אלבומיו הקודמים, הוציא DMX אלבום שלישיAnd Then There Was X . כקודמיו, ולמרות פרק הזמן הקצר שעבר, זכה אלבומו השלישי של הכוכב להצלחה מסחרית גדולה מאד. לצד נתוני המכירות החיוביים, זכה גם אלבומו השלישי לביקורות חיוביות רבות, והוכיח כי DMX לא הקריב את האיכות המוסיקלית על חשבון הקופה הרושמת.במקביל לפופולריות הרבה לה זוכה הראפר, נאלץ DMX להתמודד עם צדדים פחות חיוביים בחייו האישיים, המלווים ראפרים רבים בארה"ב. נאמן לטקסטים שלו, DMX חי ויוצר כשחרב ההרשעות הפליליות מתהפכת מעל צווארו. כנגד הכוכב תלוי פסק דין שהרשיע אותו באחזקת מריחואנה ובעבירות תנועה רבות, וביוני שנת 2000 הוגש כנגדו כתב אישום בעוון אחזקת נשק ללא רשיון. שנה אחר כך הוציא את אלבומו הרביעי, The Great Depression.

2PAC

שאקור נולד בניו-יורק לזוג הורים פעילים בתנועת הפנתרים השחורים. הוריו נפרדו לפני לידתו, ובילדותו נדד שאקור עם אמו ואחותו ברחבי ארצות הברית. ילדותו עברה עליו בתנאי עוני קשים, אך הוא הצליח להתקבל לבית ספר לאמנויות הבמה, שם יצר מוסיקה ורקד. לפני שהספיק לסיים את לימודיו עברה משפחתו שוב, הפעם לקליפורניה, ושאקור נשר מהלימודים בגיל 17.
זמן קצר אחרי המעבר הצטרף ללהקת הראפ Digital Underground כרקדן וראפר והמשיך לעבוד על חומר מקורי. אחרי שהשתתף בשני אלבומים מחתרתיים, חתם שאקור בשנת 91' על חוזה הקלטות עם חברת “Interscope”. אלבום הבכורה שלו, 2Pacalypse Now, שיצא שנה מאוחר יותר, זכה להצלחה גדולה והגיע לזהב. האלבום, שהכיל טקסטים בוטים ואלימים אודות כח גזעני והמציאות הקשה ברחובות, זכה לביקורות עוינות מצד גופים מוסרניים, והותקף על ידי סגן הנשיא דאז דן קוויל, במהלך מסע הבחירות.
באותה שנה חנך שאקור את קריירת המשחק שלו עם תפקיד בסרט הכנופיות "Juice", עליו קיבל ביקורות נלהבות. ב-93' נתן שאקור הופעה טובה במיוחד בתפקיד ראשי לצידה של ג'נט ג'קסון בסרטו של ג'ון סינגלטון "לאהוב ולהתגבר", והחל לעבוד על הסרט "Above the Rim". באותה שנה הוציא את אלבומו השני Strictly 4 My N.I.G.G.A.Z שהצליח עוד יותר מקודמו והניב שני להיטים :"I Get Around" ו- "Keep Ya Head Up". האלבום, שהגיע לפלטינה, הגיע למקום הרביעי במצעד הרית'ם-אנד-בלוז והצליח להכניס את שאקור גם למצעד הפופ.
למרות היותו זמר מצליח ושחקן מוכשר, נהג שאקור להסתבך עם החוק, ובשנת 94' כבר התחרה עם סנופ דוגי דוג על התואר המפוקפק "הדמות השנויה ביותר במחלוקת בעולם הראפ". היו שאמרו עליו שהגליון המשטרתי שלו ארוך מרשימת הלהיטים שלו.
שרשרת ההסתבכויות של שאקור החלה עוד לפני שהיה בן 20, כאשר נעצר מספר פעמים. בשנת 92' נעצר בעקבות מותו של ילד בן 6 מכדור תועה שמקורו בקרב יריות בו היה מעורב. במקרה זה בוטל כתב האישום. באוקטובר 93' נעצר בשנית אחרי שירה לעבר שני שוטרים שלא היו בתפקיד. גם כתב אישום זה בוטל, אך שאקור הלך והסתבך. כעבור חודש הוא הואשם, עם עוד שניים מהפמליה שלו, בתקיפה מינית. בזמן הבירור של אישום זה תקף שאקור את הבמאי אלן היוז, במהלך צילומי הסרט "Menace II Society" ("איום לחברה"). הוא הורשע בעוון תקיפה וישב 15 יום בכלא. לקראת סוף השנה נגזר דינו באשמת התקיפה המינית והוא נידון ל- ½ 4 שנות מאסר. גזר הדין הושמע יום לאחר שהותקף על ידי שודדים בלובי של אולפן הקלטות בניו יורק. השודדים, שגנבו ממנו תכשיטים בשווי 40 אלף דולר, ירו בו חמש פעמים, אך הוא הצליח להתאושש מהפציעה.
כשאלבומו החמישי עמד להתפרסם, היה שאקור בדרכו לכלא. בתחילת 95' יצא האלבום, שזכה לשם ההולם Me Against the World, כשיוצרו מרצה את עונש המאסר שלו. הוא זכה להצלחה מסחררת ושאקור היה לאמן הראשון שישב בכלא כאשר אלבום שלו מגיע למקום הראשון במצעד. דווקא אלבום זה, שיצא בנסיבות אלימות, חשף בין השאר פן רגיש של שאקור, שבא לידי ביטוי בשירים כמו "Dear Mama".
בעודו בכלא האשים שאקור את אמני הראפ The Notorius B.I.G, פאף דדי, אנדרי הארל ואפילו את חברו הטוב רנדי "סטרץ'" ווקר, במעורבות בארגון היריות כלפיו. כשמונה חודשים אחרי שנכנס לכלא, חתם עבורו שוג נייט, נשיא חברת התקליטים בה היה חתום, “Death Row”, על ערבות של 1.4 מליון דולר, ובכך העניק למעשה חנינה לשאקור. בסוף השנה גבתה מלחמת הכנופיות קורבן נוסף, הפעם בדמותו של רנדי ווקר.
All Eyez on Me, שיצא ב-96', עשה היסטוריה בתור אלבום ההיפ-הופ הכפול הראשון שהכיל חומר מקורי. האלבום הכיל דואט עם הראפר ד"ר דרה, "California Love", שהפך ללהיט. האלבום עצמו הצליח מאוד ונמכר בכמעט שלושה מליון עותקים. אחרי צאת האלבום התרכז שאקור בפיתוח קריירת המשחק שלו, והשתתף במותחן "Bullet" ובקומדיה "Gridlock’d", שיצאה לאקרנים רק לאחר מותו.
ב-9 בספטמבר 96' נורה שאקור מרכב חולף בלאס-וגאס. שישה ימים לאחר מכן מת מפצעיו. הסיבות לרצח לא ברורות. יש הקושרים אותו לתיגרה שהתפתחה בערב הירי בין שאקור לבין בחור שחור צעיר, עם צאתם של נייט ושאקור מקרב אגרוף שנערך בין מייק טייסון לברוס סלדון. השערות אחרות תלו את הרצח בקשריו של נייט עם המאפיה ועם כנופיות שונות, או בנקמתו של Notorious B.I.G בשאקור על כך שטען ששכב עם אשתו של ביג, פיית' אוונס. האווירה המתוחה ששררה לפני הרצח לא הפחיתה את ההפתעה ואת ההלם שגרם מותו של שאקור בקרב מעריציו וחבריו, ולמעשה בכל תעשיית המוסיקה. אחרי מותו התפרסמו מספר אלבומים של שאקור שכללו חומרים שהקליט לפני מותו, בינהם Don Killomati: The 7 Day Theory ,One Million Story ו- Still I Rise, שראה אור בשנת 2000.
גם ב-2001 המשיך טופאק להוציא אלבומים ממרומי מושבו, בעזרתם האדיבה של חומרים שהקליט לפני מותו וכמה מחשבים. בסוף מרץ יצא האלבום הרביעי, הכפול Until The End of Time.

בספטמבר 2002 פירסם הלוס אנג'לס טיימס, כי בעקבות עדויות של חברי כנופיה לשעבר, התגלה שהראפר נוטוריוס ב.י.ג. עמד מאחורי הרצח של שאקור, וכי הוא שילם מיליון דולר לשכירי חרב כדי להתנקש בחייו.

Left Eye

	הראפרית ליסה לופז, אחת מחברות TLC, שלישיית הרית'ם אנד בלוז הנשית המצליחה ביותר, היתה הראשונה לפנות לקריירת הסולו שלה. אלמלא תאונת הדרכים הקטלנית שקיפדה את חייה בגיל 31, ייתכן שהיתה מגיעה לגדולות כסולנית.

"לפט איי" (שכונתה כך בגלל עין שמאל שלה שנטתה מעט, והסמל המסחרי שלה היה פס צבע שהיא נוהגת לשים מתחת לעין שמאל), נולדה בפילדלפיה, פנסילווניה, תחת השם ליסה ניקול לופז. כבר מגיל צעיר היא התבלטה בבית הספר, והייתה פעילה בהופעות מוזיקליות ובהצגות. היא התחילה את הקריירה שלה כראפרית בפילדלפיה. הכינוי שלה בלהקת TLC כאשר הבנות רק התחילו לעבוד יחד, היה “הראפרית ההיפרית”. שלוש הבנות, Tionne “T-Boz” Watkins, Rozodna “Chilli” Thomas (שהחליפה בחורה בשם Crystal ) והיא, עבדו באטלנטה, ג'ורג'יה, והוציאו את האלבום הראשון של טי.אל.סי, Ooooooh.. On the TLC Tip, ב-1991.

כל אחת מהחברות הייתה אחראית על חלק אחר בלהקה, וליסה הייתה הראפרית, וגם כתבה חלק מהטקסטים לשירים. השירים הראשונים שלהם, “Aint To Proud To Beg”, “Baby Baby Baby”, ו-“What About Your Friends”,שצעדו כולם בעשרת הגדולים במצעד האמריקאי, עזרו לאלבום הראשון להגיע למכירות של שלושה מיליון עותקים. שלוש שנים לאחר מכן, ב-1994, הן הוציאו את האלבום השני, Crazy Sexy Cool, שהפעם לא היה כל כך פרוע כקודמו, היה בו הרבה פחות ראפ, והוא קרץ לעבר המיינסטרים האמריקאי. האלבום, יחד עם להיטים כמו “Waterfalls” ו-“Creep”, הצליח בכל העולם והפך את ליסה ואת הבנות ללהקה לכוכבות. 

שמה של לופז נקשר בשערוריה אחרת באותה תקופה – לאחר ויכוח עם החבר שלה, כוכב הפוטבול אנדרה ריזון, היא הציתה את האחוזה שלו, ששוויה עמד על 861 אלף דולר, וגם הרסה כמה מכוניות. למרות שריזון סלח לה, בית המשפט קנס אותה בעשרת אלפים דולר, הורה על חמש שנים תחת פיקוח של קצין מבחן, וגם שלח אותה לטיפול גמילה מאלכוהול. לאחר התקרית, מלבד ההופעה בלהקה, לופז הנחתה את התוכנית The Cut בערוץ ה-MTV, והקימה את חברת ההפקות הפרטית שלה, Left Eye Productions, וחברת הפצה עצמאית, U.N.I. Publishing . היא המשיכה לעבוד על האלבום הבא של טי.אל.סי., Fanmail, שיצא ב-1999. כמו כן, היא עבדה על אלבום סולו ראשון, Supernova, שהוקלט תחת הפסבדונים NINA. האלבום נגנז בארה"ב, אך יצא באירופה.

ב-26 באפריל 2002 נהרגה ליסה לופז בתאונת דרכים, כשרכב מסחרי בו נהגה בעת חופשה בהונדורס, התהפך. מכל שבעת הנוסעים, היא היתה היחידה שנפגעה. לאחר מותה התגלה כי שבועיים לפני מותה היתה מעורבת בתאונת פגע וברח, שכתוצאה ממנה נהרג ילד.לאחר מותה מסרו חברות TLC האחרות כי הן היו "קרובות זו לזו כמו משפחה", וכי "היום באמת איבדנו אחות".

Snoop

סנופ דוגי דוג התפרסם כזמר בתחילת שנות ה-90 בזירת הראפ של החוף המערבי.  יחד עם  חבריו מהלייבל "Death Row", טופאק שאקור, נוטוריוס ב.י.ג. ואחרים, הוא לקח חלק פעיל בבניית תרבות הגנגסטא ראפ, סגנון המהלל את חיי הרחוב, הפשע והסמים. עוד לפני שהוציא את אלבומו הראשון, הפך סנופ לכוכב ענק בזכותו של סנדק הראפ Dr. Dre, שהזמין את סנופ להתארח באלבומו. מאז אלבום הבכורה שלו הספיק סנופ, שעוד לא היה בן 30, לצבור תהילה ולהגיע למעמד של סופרסטאר בעולם הראפ.

סנופ שנולד בשם קלווין ברודוס, כונה בשם החיבה שלו על ידי הוריו שמצאו דימיון בינו לבין דמות הכלב המצויירת "סנופי". הוא גדל בלונג ביץ' והיה תלמיד טוב, אך עם סיום לימודיו החל להסתבך ונכנס לכלא פעמים רבות. רק כישרונו המוסיקלי ויכולת הראפ שלו הצילו אותו מהידרדרות מוחלטת לעולם הפשע. כך, במקביל להסתבכויותיו עם החוק, הוא החל להקליט עם וורן ג'י, חברו הטוב. וורן, שהיה אחיו של הראפר ד"ר דרה, השמיע לו הקלטה של סנופ ודרה, שהתלהב בו במקום, הציע לו לשיר איתו באלבום הסולו הראשון של דרה, The Chronic. אלבומו של דרה, שיצא בשנת 92', היה אחד האלבומים המוצלחים בהסטוריה של הראפ, וסנופ, שזכה לשיר ולכתוב שירים לאלבום במידה שווה לדרה, נגאל  מאלמוניותו והפך לראפר מפורסם.
בשנת 93' יצא בהפקתו של דרה אלבומו הראשון של סנופ, Doggystyle, וזינק מיד למקום הראשון במצעד. האלבום שרבים ציפו לו הניב את הלהיטים  "What’s My Name" ו-"Gin & Juice" , וזכה להצלחה היסטרית ולפרסום רב גם בזכות העובדה שסנופ נעצר מיד עם הוצאתו. במשפט הארוך שהתנהל בשנים 94'-95', הואשמו סנופ ושומר ראשו ברצח ביריה של חבר כנופיה בשם פיליפ וולדרמריאן, אך זוכו מכל אשמה. בעקבות הוצאת אלבומו הראשון נבחר סנופ לראפר השנה של 93' על ידי המגזין "רולינג סטון" וזכה בקליפ השנה ב-M.T.V עם השיר “Doggy Dog World".
אלבום האולפן השני של סנופ, The Doggfather, יצא בשנת 96', חודשים ספורים לאחר הרצח של טופאק שאקור ולתקופה בה הייתה מלחמת הכנופיות בעולם הראפ בשיאה. גם אלבום זה הגיע למקום הראשון במצעדים ונמכר בלמעלה משני מיליון עותקים. בשנת 97' התכוון סנופ לצאת לסיבוב הופעות, אך זה התבטל בעקבות רצח נוסף, הפעם של Notorious B.I.G. ב-98', בעקבות הסיבוכים בחברת  "Death Row" עבר סנופ ל-"No Limit", וכבר באותה שנה הוציא את האלבום  Da Game is to Be Sold not to Be Told  שנמכר בחצי מיליון עותקים בשבוע הראשון.
ב-1998 הוציא סנופ, שהיה בן 26 בלבד, את הביוגרפיה הראשונה שלו, "The Doggfather: the Times, Trails and Hardcore Truths of Snoop Dogg". ב-99' הוא הוציא את האלבום No Limit Top Dog  ובשנת 2000 יצא The Last Meal.
ב-2001 יצא סרט משותף לו ולד"ר דרה, "The Wash", בו הם מגלמים שני עובדים בסוכנות לרחיצת רכב בשכונת סאות' סנטרל. השניים אף היו אחראים לפסקול הסרט.

Eminem

	החצוף, הפרובוקטיבי והפופולרי שבין אמני הראפ בשנת 2000 הוא אמינם - הראפר הלבן שמפיץ שנאה כלפי הומואים, נשים וסלבריטאים, אבל טורח להבהיר שלא חייבים לקחת אותו כל כך ברצינות. אמינם הפך את "הזבל הלבן", האוכלוסייה הלבנה הנחשלת של שכונות העוני האמריקאיות, לכוח מוביל ופוטוגני, לא רק בתוכניות של ג'רי ספרינגר, אלא בזירת הראפ של המאה הבאה.

אמינם נולד בשם מרשל מאת'רס בארה"ב. לטענתה של אמו, דבי מאת'רס בריגס, הוא גרם לה סבל עוד בטרם בא לעולם – היא עברה איתו 73 שעות של צירי לידה. מעדויות שלה ושל בני משפחה, אמינם עבר ילדות קשה. אמו, אשר גידלה אותו בכוחות עצמה, נאלצה לעבור מקומות מגורים רבים, כך שאמינם החליף בתי-ספר כ-20 פעם עוד לפני שהגיע לתיכון. בגיל תשע הוא עבר התעללות פיזית מצד תלמיד אחר בבית-ספרו, מה שגרם לו לזעזוע-מוח, לפגיעה בשמיעה ובראיה ולסיוטי לילה. לנער שפגע בו התייחס אמינם בשירו "Brain Damage" מתוך אלבומו השני, The Slim Shady LP.
אמינם גדל בשכונות עוני, כשהוא מוקף בעיקר באפרו-אמריקאים. בניגוד למה שאפשר לצפות, הוא דווקא זכור לסובבים אותו אז כנער מנומס ונחמד. המפגש הראשון שלו עם המוסיקה, ועם זירת הראפ במיוחד, היה דרך דודו של אמינם. אותו דוד ניסה אף הוא את כוחו בראפ, אבל התאבד בגלל אהבה נכזבת, כשאמינם היה רק בשנות העשרה שלו. עד היום מציין אמינם את אותו דוד כסיבה העיקרית להפיכתו לראפר, ולדרייב האדיר שלו להצליח בתחום. הוא החל להופיע כבר בגיל 14. בגיל זה הוא כבר עזב את התיכון (כיתה ט') וייסד הרכבים כמו ביימנט פרודקשן אנד דה ניו ג'קס ואת הצמד  Soul Intent.
בגיל 20 הפך אמינם לאב לא נשוי, ממי שהיתה אז חברתו קימברלי, לה נישא מאוחר יותר. בשביל לפרנס את האישה והילדה הוא עבד כטבח במשך שנתיים. הוא החל להקליט שירים במרתף ביתו של חבר, תחת הכינוי "M&M", ראשי תיבות של שמו, שהפך מאוחר יותר לאמינם. כשיצא מהמרתף והחל להופיע בפני אנשים, נתקל בקהל קשה שסרב להכיר בראפר הלבן והצנום. אמינם, במעין מחאה פוליטית, החל להשתלח בכולם, בעיקר במועדונים של שחורים. מפיק ששמע אותו ברדיו המקומי בדטרויט, התלהב והביא אותו לאולפן להקלטת אלבומו הראשון Infinite. האלבום, שיצא בשנת 1997, כלל שירי אהבה, ודיבר על אחדות והתגברות על קשיים. הוא לא זכה לביקורות נלהבות, אבל אמינם לא התייאש והחל להופיע בתחרויות ראפרים, ולנצח בהן. גם האי.פי שהוציא ב- 1998: The Slim Shady EP לא זכה להיכנס לראשי המצעדים, אבל ייצר להיט אנדרגראונד אחד,  “Just Don't Give a Fuck". הלהיט הוביל אותו להופיע בתור אמן אורח באלבומו של קיד רוק Devil Without a Cause ובסינגל Five Star Generals של אם.סי. שאבאם שאדק. 
ד"ר דרה, הסנדק של ראפ החוף-המערבי, שזקף לזכותו את התנעת הקריירה של ראפרים צעירים רבים, שמע על אמינם מחבר בפמלייה שלו. האיש שמע את אמינם עושה ראפ בתחנת רדיו בלוס-אנג'לס, והביא את ההקלטה לבוס. דרה התלהב והורה לאנשיו למצוא את הראפר. כשאנשיו מצאו והביאו את אמינם אליו, מספרים שדרה כמעט החוויר: הוא היה בטוח שהם מחפשים בחור שחור, ובכלל לא האמין שאותו צעיר לבן וכחוש הוא הראפר הכוחני שהוא שמע באותה הקלטה. לאחר שהשתכנע, הוא לקח את אמינם תחת חסותו. ההצלחה לא איחרה לבוא.
האלבום The Slim Shady LP יצא בפברואר 99' והיכה את העולם בתדהמה. האלבום היה עמוס בטקסטים אוטוביוגרפיים בוטים, קשים ואלימים, שסיפרו על ילדות קשה בשכונות העוני והפשע של דטרויט, על אמא מסטולית וחיי זוגיות מרתיעים. כשרונו של אמינם ככותב משובח ואותנטי היה ברור, והאלבום הניב להיטים כמו: “My Name Is”, “Guilty Conscience” ו- “Role Model”. הוא נכנס למקום השני במצעד ה"בילבורד" שבועות ספורים לאחר צאתו, ואמינם זכה בכל פרס אפשרי, ביניהם פרסי MTV ו"גראמי".
עם ההצלחה, ניכר היה שאמינם נכנס בעל כורחו לאותה משבצת שהוא כל-כך בז לה – אליל נוער פופולרי, שניצב באותה שורה עם כוכבים מתקתקים כמו בריטני ספירס ואן סינק. אמינם החליט לטפל במצב כמו שרק נער שכונות אלים יודע. אלבומו השני היה מלא שירי שטנה נגד אלילי הילדים שנואי נפשו, וקירבה לגיבורים הרעים של התקופה, מלימפ ביזקיט ועד מרילין מנסון (שניהם הופיעו בקליפים שלו והוא בשלהם, כחלק מתופעה כלל-מוסיקלית חדשה של פרגון בענף המוסיקה האמריקאי).
האלבום השני שלו, גם הוא בהפקתו של ד"ר דרה,  The Marshall Mathers LP, יצא במאי 2000, והפך את אמינם מכוכב לסופרסטאר עולמי. האלבום נכנס ישירות למקום הראשון במצעד ה"בילבורד" והפך לאלבום הראפ בעל קצב המכירה המהיר ביותר בהיסטוריה. בסוף השבוע שבו יצא האלבום באמריקה, הקדישה תחנת המוסיקה MTV את שידוריה לאמינם, הישג נדיר לאמן ראפ אמריקאי, אבל לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהוא לבן.
גם באלבומו השני, לא השאיר אמינם מקום רב לדימיון. סגנון הכתיבה האוטוביוגרפי שלו ובחירת המילים המדויקת עד כאב, שרטטו תמונה לא מחמיאה של חייו, הפעם מהצד השני של המתרס, הצד של הכוכב. שירים כמו “The Way I Am", “Stan” ו- “The Real Slim Shady” התיימרו להציג לעולם את מרשל מת'רס האמיתי, ללא מסכות. אפילו השימוש בשמו האמיתי בשם האלבום הצביעו על מגמת התנערות מפיצול האישיות הבימתי ממנו סבל, בין מרשל מאת'רס לבין הפרסונה הבימתיית שלו, "סלים שיידי".
השערוריות המשיכו להיקשר בשמו של אמינם במהלך 2000. אחרי שאימו תבעה אותו על סך 10 מיליון דולר, כפיצוי על הוצאת דיבה, ארגון ההומואים והלסביות האמריקאי יצא בהאשמות חמורות נגדו, בטענה שהטקסטים שלו מסיטים לאלימות נגד הומוסקסואלים.  הראפר גם נעצר לאחר קטטה שבה הכה ידיד של אשתו במועדון לילה וקטטה נוספת בה היכה חבר מלהקת Insane Clown Posse, להקה שזכתה לעלבונות באלבומו השני. בשני המקרים הוא נעצר כשברשותו מוחזק נשק מוחבא.
ביולי 2000 הגיעה קימברלי, אשתו של אמינם, לבית חולים לאחר ניסיון התאבדות, והחלו להסתובב שמועות על פירוד מתקרב של הזוג (לא מפתיע, לאור העובדה שהשיר “Kim” מהאלבום השני, הוא תיאור הרצח שלה), ואכן באוגוסט של אותה שנה הגיש אמינם בקשה לגירושים. קימברלי תבעה ממנו 10 מיליון דולר וחזקה בלעדית על ביתם היילי ג'ייד. המאבקים והפיוסים ביניהם המשיכו משך השנה.
בקיץ 2000 יצא אמינם לסיבוב הופעות עם עוד כוכבי ראפ אמריקאים, ביניהם ד"ר דרה וסנופ דוג. הסיבוב, היה אחד מהמוצלחים ביותר באותו קיץ בארה"ב, אבל הבעיות המשפטיות של אמינם מנעו ממנו לממש את ההצלחה מעבר לים. מספר הופעות שנקבעו לפסטיבלי רוק באירופה נאלצו להתבטל מכיוון שאמינם לא קיבל אישור לעזוב את המדינה, מחשש שיברח ולא יחזור לעמוד למשפט.

בפברואר 2001 קיבל אמינם סוג של אישור ממסדי על פועלו. הוא זכה בשלושה פרסים בטקס פרסי הגראמי. האירוע לווה בסערה בעולם המוסיקה כשאומנים רבים התנגדו להופעתו של אמינם באירוע לצידו של אלטון ג'ון כשהשניים שרים את שירו של אמינם "Stan".
במאי 2002 הוציא אמינם את הסינגל "Without Me", הראשון מתוך אלבומו The Eminem Show. יציאתו של האלבום עצמו הוקדמה במספר ימים, לאחר שהוא הודלף לרשת טרם צאתו. האלבום הספיק להימכר ביותר מרבע מיליון עותקים תוך יום וחצי.

Coolio

	חלק ניכר מחייו הבוגרים עברו על קוליו בהתמכרות לקוקאין, אליו התוודע בשכונת ילדותו, קומפטון מוכת הפשע (ממנה יצאו, בין היתר, ד"ר דרה ו-N.W.A). בתחילת שנות ה-90, לאחר שעבר גמילה, החל קוליו (ארטיס אייבי) לנסות לשקם את הקריירה המוסיקלית שלו, בה  פתח עשור קודם לכן. הוא חבר לצוות הראפרים והמפיקים, ה- 40 Theivz, אשר לימים סייעו לו להתפרסם ולהפוך לאחד מכוכבי הראפ הגדולים של אמצע שנות ה-90. בשנים אלו, בהן הגנגסטא ראפ האלים של החוף המערבי נתן את הטון בזירת ההיפ הופ, היווה הסגנון של קוליו שינוי חיובי ומרענן. הראפר, שידע אף הוא חיים בצל הפשע, הכניס למציאות הקודרת ששרטטו עמיתיו מעט הומור ורוח חיים מחודשת.

פריצת הדרך המשמעותית של קוליו התרחשה ב- 1994, כשכבר הספיק לפתח קריירה כספר והיה כבן 31 (גיל שבו ראפרים רבים כבר נחים על זרי הדפנה, או מתחת לזרי ורדים...). בסיועו של המפיק די ג'יי בריאן דובז הוציא קוליו את "Fantastic Voyage", שזכה להצלחה גדולה מאד בארה"ב. הסינגל המצליח סייע לראפר באותה שנה, כשאלבום הבכורה שלו, It Takes A Thief, נמכר בלמעלה ממליון עותקים בארה"ב בלבד והגיע למעמד של אלבום פלטינה.
שנה מאוחר יותר הוציא קוליו את "Gangsta Paradise", שיר שנשען על  “Pastime Paradise” של סטיבי וונדר. הסינגל שולב בפסקול הסרט "סיכון מחושב" (עם מישל פייפר) והפך לסינגל הנמכר ביותר ב- 1995. הצלת הסינגל הזניקה את מכירות אלבומו השני של קוליו, שנשא את אותו השם, והגיע למעמד של פלטינה מרובעת. שנה מאוחר יותר זכה הראפר בפרס "גראמי" בקטגוריית סוליסט ראפ, בזכות להיטו הגדול. בשלב זה הפך קוליו לכוכב על בשמי ההיפ הופ בארה"ב ובעולם כולו, והסגנון החיובי ונעדר האלימות שלו העניק לו פופולריות גם בקרב ילדים ומבוגרים.
ב – 1997 הוציא הראפר את אלבומו השלישי, My Soul, שזכה להצלחה ניכרת, אם כי לא הצליח לשחזר את הצלחת Gangsta Paradise.
לקראת סוף שנות ה- 90 החל כוכב הראפ להתרכז בקריירת משחק, ולהופיע בתפקידים שונים בסדרות טלוויזיה ברשתות האמריקאיות, כמו גם בסרטי קולנוע (בכלל זה ב-"באטמן ורובין"). עם זאת, גם הקריירה של קוליו לא נעדרה שערוריות. בשנת 2000, לאחר שהועמד לדין בעוון אחזקת נשק ללא רשיון, נידון קוליו למאסר בפועל של 10 ימים ולעבודות שרות. באותה שנה יצאו כנגדו חלק מחברי ה-40Thevz, ומספר נגנים בהופעותיו, בטענה שפיטר אותם ומנע מהם שכר ותגמולים שהגיעו להם כדין.

Sisqo

סיסקו, בעל השיער הצבוע פלטינה, לשעבר חבר בלהקת דרו היל המצליחה, פרץ לתודעה הציבורית כסולן ב-2000, עם הלהיט “ Thong Song”, שמשלב בצורה מחכמת מקצב פאנק, טקסט סקסי, וכלי נגינה קלאסיים כמו כינורות.

סיסקו נולד ב-1977 למשפחה ממוצעת מהמעמד הבורגני האמריקאי. למעט כמה התנגשויות עם החוק, כאשר הסתבך בקטטות, ילדותו הייתה שקטה, והוא בילה זמן רב כשהוא מאזין ללהקת הג'קסונים ולמייקל ג'קסון. כשהיה בן 14, עבד בחנות גלידה, והתחבר עם שלושה עובדים אחרים- ג'יימס "וודי" גרין, תמיר "נוקיו" רפין, ולארי "ג'ז" אנתוני. הארבעה מצאו את עצמם שרים כדי להעביר את זמן בזמן שהכינו את הגלידה, והם הקימו יחד להקה בשם Dru Hill, שנקראה לאחר הפארק Druid Hill במזרח בולטימור.

ב-1995, Dru Hill הוחתמה על ידי חברת Island, והוציאה שני אלבומים: Dru Hill ו- Enter The Dru. האחרון נקרא כך על שם סרט של ברוס לי, Enter the Dragon. מסיבה מסוימת סיסקו החל לאמץ לעצמו את דמות הדרקון, התחיל ללבוש תלבושות שקושטו בדרקונים, והתעקש על כך שהדרקון יהיה הלוגו האישי שלו.
דרו היל הגיעה לשיא ההצלחה שלה ב-98 ו-99, כאשר הופיעה במסע הופעות עולמי, ובין השאר גם במסיבת יום ההולדת של נלסון מנדלה בדרום אפריקה, ובוידאו קליפ של וויל סמית, “Wild Wild West”. לכן, רבים הופתעו כאשר הלהקה הודיעה על התפרקות זמנית בסוף 99', והחברים החליטו שכל אחד מהם יוציא אלבום סולו, ויחזרו לשיר יחד ב-2001.
סיסקו הוציא את האלבום  Unleash The Dragon בנובמבר 1999, כשהוא משמש ככותב משנה וכמפיק משנה של האלבום. השיר הראשון, “Got To Get It”, היה להיט, אבל זה היה השיר השני שהוציא, “The Thong Song”, שהפך להצלחה עולמית. הצלחת הסינגל עזרה לאלבום להגיע למקום השני במצעד הבילבורד האמריקאי.בעקבות זאת, הוא היה מועמד לארבעה פרסי גראמי, על שיר הרית'ם אנד בלוז הטוב ביותר, אלבום הרית'ם אנד בלוז הטוב ביותר, זמר הרית'ם אנד בלוז הטוב ביותר והאמן החדש הטוב ביותר.
בעקבות ההצלחה הקים סיסקו חברת הקלטות משלו, Da Ish, הופיע במסע הופעות יחד עם N Sync, ואפילו הצטלם כשחקן לסרט “Getting Over Allison”. בשנת 2001 הוציא סיסקו את אלבום ההמשך Return Of Dragon, שכלל שיתוף פעולה עם להקתו הוותיקה דרו היל.

LL Cool J

	למרות שהקריירה של אמני היפ-הופ היא בדרך כלל בעלת אורך חיים קצר, אל.אל. קול ג'יי הוא היוצא מן הכלל, והוא מצליח לשרוד כבר שנים רבות כאחד האמנים המובילים בתחום. המוסיקה שלו, המשלבת היפ-הופ עם השפעות של פופ ועם הרבה הומור, הצליחה להגיע לקהלם של שני הסגנונות האלה, הפכה אותו לאמן ההיפ-הופ המצליח בהיסטוריה וזיכתה אותו בשני פרסי "גראמי". הפעילות שלו בתחומים אחרים, כשחקן קולנוע וטלוויזיה, מפיק סרטי קולנוע ופעיל למען זכויות אדם, תרמו גם הם להישארותו הממושכת בשטח.

הזיכרונות המוסיקליים הראשונים של קול ג'יי היו שירי הרית'ם אנד בלוז שנוגנו בתוכניות טלוויזיה, ואלבומי הג'אז ששמע סבו. בגיל תשע, נחוש ליצור מוסיקה משל עצמו, התחיל קול ג'יי לשיר ראפ, ובאותה הזדמנות הגה את השם “LL Cool J", שהוא קיצור ל- “Ladies Love Cool James" (בחורות אוהבות את ג'יימס המגניב). בגיל 13, כשסבו הביא לו במתנה ציוד הקלטות במקום האופניים שביקש, התחיל קול ג'יי להפיק הקלטות ביתיות ולחפש חברות שיחתימו אותו על חוזה. החברה היחידה שנענתה לו הייתה חברה בתהליכי הקמה, שייצגה אז רק אמנים בהופעות, “Def Jam". כבר בגיל 16 עשה קול ג'יי היסטוריה, כשהיה האמן הראשון שהוציא סינגל ב- “Def Jam", שהפכה עם השנים לאחת החברות החשובות בתחום הראפ, השיר “I Need A Beat". באותה שנה העלה קול ג'יי הופעה מקצועית בפעם הראשונה, בבית ספר בעיר ניו-יורק, יחד עם הדי.ג'יי שלו, Cut Creator. ההופעה התקבלה בתשואות רמות ואחריה זינקו עליו בחורות כדי לקבל חתימה. באותו רגע ידע קול ג'יי שזה מה שהוא רוצה לעשות בחייו.
ב- 1985 יצא אלבום הבכורה של קול ג'יי, I Can't Live Without My Radio, שזכה לביקורות מצוינות. הירחון “Village Voice” אף הכתיר אותו כאלבום הראפ המקורי ביותר של השנה. מאוחר יותר באותה שנה הוא נתן הופעת אורח בסרט הקולנוע “Krush Groove", עם השיר “I Can’t Live Without My Radio”. בקיץ 86' יצא קול ג'יי לסיבוב הופעות כחלק מהמופע של Run D.M.C, יחד עם הביסטי בויז, קרטיס בלו והודיני. ב- 87' יצא האלבום Bigger and Deffer. הסינגל מתוכו, “I Need Love", הגיע למקומות הראשונים במצעדים, והיה אחד הסינגלים הראשונים לגשר בין סגנונות הראפ והפופ.
בשנת 90' יצא האלבום Mama Said Knock You Out שזיכה את קול ג'יי בפרס ה"גראמי" לאלבום הראפ הטוב ביותר. הסינגל מתוכו, “Around The Way Girl" הגיע למקום הראשון במצעד הראפ, שהה בחמשת המקומות הראשונים במצעדי הרית'ם אנד בלוז והגיע לעשירייה הפותחת במצעד הכללי. האלבום נשאר יותר משנה ברשימת אלבומי הפופ הגדולים של המגזין “בילבורד”. בעקבות אלבום זה, נבחר קול ג'יי להיות אמן הראפ הראשון לו הוקדה תוכנית “MTV Unplugged”.
ב- 1993 יצא האלבום Fourteen Shots to the Dome שהפך לאלבום הפלטינה החמישי ברציפות של קול ג'יי. באותה שנה הוא היה לאמן הראפ הראשון שהוקדשה לו תוכנית “Rockumentary” ב- MTV. ב- 96' הוא גרף את פרס ה"גראמי" השני שלו, על הסינגל “Hey Lover", יחד עם להקת Boys II Men. אלבומו הבא, Mr. Smith הגיע לפלטינה כפולה, וכלל את הלהיט הסקסי "Doin’ It". האלבום הבא, Phenomenon,  יצא במקביל לאוטוביוגרפיה הכתובה של קול ג'יי, “I Make My Own Rules".

בין הסרטים בהם השתתף קול ג'יי במהלך הקריירה שלו היו “The Hard Way", “Toys” (לצד רובין וויליאמס) ו- “Right to Remain Silent” והוא אף הפיק סרטים אחדים.
למרות הפופולריות של קול ג'יי, הוא נשאר נאמן לסגנון המוסיקלי שאותו עזר לפתח. הוא פעל להכנסת סגנון ההיפ-הופ למיינסטרים והיה היוזם של הקומדיה “In The House" שבה הוא עצמו גילם שחקן פוטבול שהקים מרכז שיקום. הוא התעקש שהדמות לא תעוצב לפי הסטריאוטיפ המקובל של שחקן פוטבול שחור מובטל, אלא כדמות הומאנית ומחונכת, בדומה לאישיותו במציאות: איש משפחה שחי עם אשתו ועם שלושת ילדיו ומטיף לאהבת אדם באשר הוא ומתנגד לאלימות.

בשנת 2000 הוציא את האלבום G.O.A.T Featuring James T. Smith: The Greatest of All Time.

R.Kelly

	רוברט ב. קלי, אחד מכוכבי הרית'ם אנד בלוז הבולטים של שנות ה-90, זכה להצלחה כזמר ומבצע וגם כמלחין, ככותב שירים וכמפיקם המוסיקלי של אמנים אחרים. המוסיקה של קלי מורכבת משילוב של מלודיות סול עם מקצבי היפ-הופ ופנק (Funk) ומשירים גדושים בתיאורים רומנטים/אירוטיים עקיפים וישירים.

קלי, שנולד בשכונת עוני בדרום שיקגו, גילה כבר מגיל צעיר נטיה מוסיקלית. זמן לא רב אחר כך הוא החל להתפרנס מהופעות שערך בתחנות הרכבת התחתית של העיר יחד עם חבריו לשכונה. פריצתו הראשונה לעולם המוסיקה הממוסד התרחשה לאחר שזכה בתחרות כישרונות צעירים טלוויזיונית בהנחיית נטלי קול. בעקבות התחרות זכה קלי בחוזה הקלטות בחברת MGM, אך לאחר שהוציא סינגל אחד בלבד, עזב את החברה בעקבות ויכוח עם מנהליה. בהמשך, הוחתם קלי בחברת התקליטים "Jive" על ידי מנהל האמנים בארי האנקרסון, שזיהה את כישרונו בעת שנבחן להשתתפות במחזמר בעיר הולדתו. כמו כן, עבד קלי כמעבד וכמפיק מוסיקלי של אמני הסול שהיו תחת חסותו של האנקרסון, ביניהם גלדיס נייט ו-The High Five. באותה תקופה הקים קלי הרכב בשם Public Announcement, שליווה אותו לאורך קריירת הסולו שלו.

בתחילת 1992 יצא אלבום הסולו הראשון שלו, Born into the '90's. האלבום הפך ללהיט רית'ם אנד בלוז וכיכב במצעד הפופ האמריקאי בזכות הלהיטים "Honey Love" ו-"(Slow Dance (Hey Mr. DJ”. אולם ההצלחה הגדולה הגיעה עם אלבום הסולו השני, שכבש את פסגת המצעד באמריקה ובעולם כולו. 12 Play, שיצא ב-93', הפך לאחד מאלבומי הרית'ם אנד בלוז המצליחים של אותה שנה, והניב את הלהיטים הגדולים "Bump & Grind" ו-"(Sex Me (Parts I & II", שכבשו את פסגת מצעד הפופ האמריקאי. שנה מאוחר יותר הפיק קלי את אלבום הבכורה של הזמרת אליה, Age Ain't Nothin' But A Number שהניב גם הוא שני להיטי מצעדים גדולים - Back And Forth ו-At Your Best, ועורר סערה תקשורתית באמריקה בשל נישואיו לזמרת בת ה-15. באותה שנה העניק קלי למייקל ג'קסון את השיר "You Are Not Alone" שהוקלט בהפקתו לאלבום History. ב-95' הוציא קלי את R Kelly, אלבום אישי ורוחני שלא הניב להיטים גדולים, וב-96' הוא חזר למצעדים עם "I Believe I Can Fly" מתקליט פסקול הסרט "Space Jam". השיר הפך ללהיטו הגדול ביותר וזיכה אותו בשלושה פרסי גראמי.
 ב-1998 יצא R, אלבום כפול מגוון ושאפתני שכלל פרוייקטים משותפים של קלי עם הזמרת הקנדית סלין דיון (בלהיט שכבש את פסגת המצעד,"I'm Your Angel") ועם הראפרים פוקסי בראון ונאז. גם הבלדה "If I Could Turn Back The Hands Of Time"  שהניב האלבום, הפכה ללהיט מצעדים ענק בתחילת 99'. בסוף שנת 2000 הוציא קלי את אלבומו הרביעי, TP2.Com, שלא הצליח לשחזר עד כה את ההצלחה לה זכו קודמיו.
 

לחץ כאן לחזרה לראשי